(זמן: 6-7 דקות)
(הבמה חשוכה. מספר 1 ומספר 2 נכנסים עם פנס)
מספר 1: פעם, בארץ רחוקה מאוד, הרחק מכל מקום שאתם מכירים...
מספר 2: הייתה ממלכה מוזרה מאוד. ממלכה שבה אף אחד לא יכול לבחור כלום!
מספר 1: לא מה ללבוש...
מספר 2: לא מה לאכול...
מספר 1: לא מה לחשוב...
מספר 2: ואפילו לא מה לחלום!
מספר 1: המלכה החליטה על הכל.
מספר 2: בואו נראה איך נראים החיים שם...
(האור עולה. כל האזרחים עומדים בשורות נוקשות, לבושים כחול אחיד)
אזרח 1: בוקר טוב, שכנים יקרים. איזה יום יפה לעשות בדיוק מה שהמלכה אמרה.
אזרח 2: כן, בוקר טוב. היום נלבש כחול, כמו תמיד.
אזרח 3: ונאכל דייסה אפורה, כמו תמיד.
אזרח 4: ונחשוב רק מחשבות טובות על המלכה, כמו תמיד.
אזרח 5: (בעצב) זה כל כך משעמם... אבל זה מה שצריך.
אזרח 6: (בחרדה) שש! אל תגיד דברים כאלה! המלכה עלולה לשמוע!
אזרח 7: (מסתכל סביב) היא שומעת הכל, רואה הכל.
אזרח 8: (בלחש) לפעמים אני תוהה איך זה להיות שונה...
אזרח 1: (בזעם) אסור לתהות! זה חוק!
ילד בוכה: (בוכה בשקט) אני עצוב כל הזמן...
ילדה שמחה: (בכפייה) ואני שמח! שמח! שמח! כמו שהמלכה רוצה!
כולם שרים יחד - שיר פתיחה "בממלכת הציות": "בממלכה שלנו כל דבר מוכתב, לא בוחרים, לא שואלים, הכל כבר נכתב. כחול נלבש, דייסה נאכל, ומחשבות שונות אסור בכלל!
אין לנו קול, אין לנו דעה, אין לנו זכות לבחור או לדעת. המלכה יודעת מה טוב לנו, גם אם הלב שלנו לא מסכים."
(בסוף השיר נכנסת המלכה רהה בתפארת, מלווה במזור והטליון)
מלכה רהה: (בקול גבוה ומתנשא) אזרחיי היקרים והמצייתים! בוקר טוב!
כולם: (בתיאום) בוקר טוב, מלכתנו הגדולה!
מלכה רהה: בואו נבדוק - מי עבר על החוקים היום?
מזור: (בוחן בקפדנות) מלכתי, הכל נראה בסדר מושלם. כולם לובשים כחול, כפי שציווית.
הטליון: (בחריפות) ואני בדקתי את המחשבות - אף אחד לא העז לחשוב משהו שונה!
אזרח 2: (בביטחון מלאכותי) אנחנו מצייתים תמיד, מלכתנו!
אזרח 3: אין לנו שום רצון אחר מלבד לרצות אותך!
אזרח 4: אנחנו בעיקר שמחים על החוקים הנפלאים שלך!
מלכה רהה: (בסיפוק) מצוין! מצוין! כך אני אוהבת. סדר מושלם!
מזור: המלכה החכמה שלנו חושבת על הכל במקומנו.
הטליון: היא יודעת מה טוב לנו יותר ממה שאנחנו יודעים!
אזרח 5: (בהסתייגות קלה) אבל לפעמים אני חושב ש...
אזרח 6: (קוטע בבהלה) לא! אל תחשוב! זה מסוכן!
אזרח 7: המלכה עושה את כל החשיבה בשבילנו!
אזרח 8: (בעצב) כן... אנחנו לא צריכים לחשוב...
מלכה רהה: (בגאווה) בדיוק! אני דואגת לכל צרכיכם. מחר - שוב כחול, שוב דייסה, שוב מחשבות טובות!
כולם: (בחוסר התלהבות) כן, מלכתנו...
(המלכה יוצאת בגאווה. האזרחים נשארים עומדים בשורות, מביטים בקרקע)
(זמן: 6-7 דקות)
מספר 1: ואז, באותו יום, קרה משהו שלא קרה בממלכה הזו מעולם.
מספר 2: הגיע ילד זר. ילד שונה. ילד שהביא עמו משהו שהממלכה שכחה.
מספר 1: הוא הביא צבעים...
מספר 2: הוא הביא שאלות...
מספר 1: והכי חשוב - הוא הביא את הרעיון שאפשר לבחור!
(טומי תם נכנס בחיוך, נושא תיק צבעוני. הוא לבוש בירוק עליז)
טומי תם: (מסתכל סביב בהתרגשות) וואו! איזה מקום מיוחד! שלום לכולם!
אזרח 1: (נבהל) מי... מי זה?
אזרח 2: (מסתתר) אני לא יודע! הוא לא מכאן!
טומי תם: (מתקרב בידידותיות) אני טומי תם, ובאתי לבקר. איזה מקום מעניין יש לכם כאן!
מזור: (קופץ ממקומו) עצור! עצור במקום! מי אתה ומה אתה עושה בממלכה שלנו?
טומי תם: (בתמיהה) אמרתי - אני טומי תם. באתי לבקר ולהכיר חברים חדשים.
הטליון: (בחשדנות) אבל למה אתה לובש... ירוק?
טומי תם: (מסתכל על עצמו) כן, אני אוהב ירוק. זה הצבע של הדשא הרענן והעצים הגדולים. למה כולכם לובשים רק כחול?
אזרח 3: (בלחש מופתע) ירוק... איזה צבע יפה...
אזרח 4: (מתקרב קצת) מזמן לא ראיתי צבע אחר מלבד כחול...
מזור: (בחומרה) די! אסור לכם לדבר על צבעים אחרים! זה נגד החוק!
טומי תם: (בתמיהה כנה) נגד החוק? למה? צבעים זה דבר יפה.
הטליון: (מתבלבל) כי... כי... כי המלכה אמרה שכך!
טומי תם: (מתיישב על הקרקע) אוקיי, אבל למה המלכה אמרה שכך? מה הבעיה בצבעים?
אזרח 5: (בלחש) אף אחד לא שאל שאלות כאלה קודם...
אזרח 6: (בחרדה) זה... זה באמת מוזר לשאול "למה"...
אזרח 7: (בסקרנות) אבל למה זה מוזר? זה שאלה רגילה...
מזור: (בהלה) די! אסור לכם לשאול! אסור לכם לחשוב!
טומי תם: (עומד בעדינות) אבל למה אסור לשאול? שאלות זה איך אנחנו לומדים דברים חדשים.
אזרח 8: (בלחש) הוא צודק... איך אנחנו יודעים דברים בלי לשאול?
ילד בוכה: (מפסיק לבכות לרגע) אני תמיד רציתי לשאול למה אני חייב להיות עצוב...
ילדה שמחה: (בהתרגשות) ואני רציתי לשאול למה אני חייבת להיות שמחה רק כשהמלכה רוצה...
מזור: (בבהלה) מספיק! זה הולך רחוק מדי! אני צריך להביא את המלכה!
הטליון: (רץ אחריו) כן! בואו נביא את המלכה! היא תדע מה לעשות!
אזרח 1: (בלחש לטומי) אתה לא פוחד מהמלכה?
טומי תם: (בחיוך) למה שאפחד? אני רק רוצה להכיר אותה ולדבר איתה.
אזרח 2: (בהערצה) אתה באמת אמיץ...
אזרח 3: (בסקרנות) תגיד, מאיפה אתה בא?
טומי תם: (פותח את התיק) אני בא ממקום שבו אנשים יכולים לבחור. רוצים לראות משהו מיוחד?
(הוא מוציא סרטים צבעוניים מהתיק)
כולם: (בהתרגשות) אוהההה!
אזרח 4: איזה צבעים יפים!
אזרח 5: אני מעולם לא ראיתי כל כך הרבה צבעים יחד!
אזרח 6: (מתקרב) אפשר לגעת?
טומי תם: (מחלק סרטים) בטח! קחו, תרגישו איך זה להחזיק צבע.
אזרח 7: (מחזיק סרט אדום) זה... זה מרגיש שונה...
אזרח 8: (מחזיק סרט צהוב) זה מרגיש... חם ושמח!
(קולות רגליים - המלכה מגיעה)
ילד בוכה: (בלחש) היא באה!
ילדה שמחה: (בלחש) תסתירו את הצבעים!
טומי תם: (בשלווה) למה להסתיר? אנחנו לא עושים כלום רע.
(זמן: 7-8 דקות)
(המלכה רהה נכנסת בזעף, מלווה במזור והטליון)
מלכה רהה: (בקול רועם) מה קורה פה? מי המבלגן הזה?
מזור: (מצביע) זה הוא, מלכתי! הוא לובש ירוק ומביא צבעים אסורים!
הטליון: (בחריפות) והוא גורם לאזרחים לשאול שאלות!
מלכה רהה: (מתקרבת לטומי) אתה! מה השם שלך?
טומי תם: (בנימוס) שלום, גברת המלכה. אני טומי תם. שמח להכיר אותך.
מלכה רהה: (בהפתעה) שמח להכיר אותי? אף אחד לא אומר לי "שמח להכיר"!
טומי תם: (בתמיהה) למה לא? זה דבר נחמד להגיד.
מלכה רהה: (מתבלבלת) כי... כי... כי אני המלכה! אני מפחידה!
טומי תם: (מסתכל עליה) אתה לא נראית מפחידה. אתה נראית... עצובה.
מלכה רהה: (בהלם) עצובה? אני לא עצובה! אני מלכה גדולה וחזקה!
טומי תם: (בעדינות) אפשר להיות מלכה גדולה וחזקה וגם עצובה. זה בסדר.
מלכה רהה: (מתבלבלת עוד יותר) אבל... אבל... למה אתה לובש ירוק? החוק אומר כחול!
טומי תם: (בפשטות) כי אני אוהב ירוק. זה הצבע שהכי מדבר אליי.
מלכה רהה: (בתקיפות) אבל מי אמר לך שאתה יכול לבחור מה אתה אוהב?
טומי תם: (בתמיהה) מי צריך לומר לי? זה הלב שלי.
מלכה רהה: (בבלבול) הלב שלך? מה זה אומר?
טומי תם: (מחייך) זה אומר שאני מרגיש בפנים מה טוב לי ומה לא.
מלכה רהה: (בחוסר הבנה) אבל איך אתה יודע מה טוב לך?
טומי תם: (מתיישב) בואי אני אסביר. כשאני רואה ירוק, הלב שלי מרגיש שמח. כשאני רואה כחול, הוא לא מרגיש כלום מיוחד.
אזרח 1: (בלחש) אני מבין מה הוא אומר...
אזרח 2: (בלחש) גם אני! כשאני רואה אדום, משהו בתוכי מתעורר...
מלכה רהה: (בתקיפות) אבל אם כולם יבחרו מה שהם אוהבים, יהיה פה בלגן!
טומי תם: (בסבלנות) למה? אם כל אחד יבחר מה שהוא אוהב, כולם יהיו יותר שמחים.
מלכה רהה: (בחרדה) אבל איך אני אדע איך לשלוט עליהם אם הם יבחרו בעצמם?
טומי תם: (בעדינות) אולי את לא צריכה לשלוט עליהם. אולי את יכולה להיות מלכה שעוזרת להם לבחור טוב.
מלכה רהה: (בבלבול מוחלט) לא לשלוט? אבל אז מה אני אעשה?
טומי תם: (בהתרגשות) אתה תעזרי להם! תלמדי אותם איך לבחור בחכמה!
אזרח 3: (בלחש) זה נשמע יפה...
אזרח 4: (בלחש) אולי נוכל לבחור וגם לכבד אחד את השני...
מלכה רהה: (בבלבול) אני... אני לא יודעת... אני מבולבלת!
כולם שרים יחד - שיר "למה אסור לבחור?":
טומי תם והילדים: "למה אסור לבחור מה שאני אוהב? למה אסור לי לחלום על משהו אחר? למה הכל מוכתב, למה הכל סגור? גם לי מגיע לבחור!"
המלכה (מתבלבלת): "אבל איך אדע מה טוב לכם? איך אדע איך לדאוג לכם? אם תבחרו בעצמכם, איך אהיה מלכה טובה?"
טומי תם: "אפשר להיות מלכה שעוזרת, אפשר להיות מלכה שמקשיבה, אפשר להיות מלכה שנותנת כוח, במקום מלכה שלוקחת!"
מלכה רהה: (בסוף השיר, מתיישבת על הקרקע) אני... אני לא יודעת איך לעשות את זה...
טומי תם: (מתקרב אליה) זה בסדר. אני יכול ללמד אותך. נלמד יחד.
(זמן: 6-7 דקות)
מספר 1: בזמן שהמלכה התבלבלת, ילדי הממלכה התחילו לדבר ביניהם.
מספר 2: אלינור, אחת הילדות החכמות, התקרבה לטומי תם.
אלינור: (בביישנות) שלום... אני אלינור.
טומי תם: (בחמימות) שלום אלינור! שמח מאוד להכיר אותך.
אלינור: (מסתכלת סביב) אני רוצה לספר לך משהו, אבל אני לא יודעת אם אני יכולה.
טומי תם: (מתיישב לידה) אפשר לספר לי כל מה שאת רוצה. אני מקשיב.
אלינור: (בלחש) כל הזמן יש לי הרגשה שמשהו לא בסדר פה.
טומי תם: (בסקרנות) איזו הרגשה?
אלינור: (מתחילה לדבר יותר בביטחון) כאילו... כאילו אני לא באמת אני. כאילו אני רק בובה שהמלכה מניעה.
אזרח 1: (התקרב לשמוע) גם אני מרגיש ככה!
אזרח 2: (מצטרף) כמו שאני עושה תנועות אבל זה לא באמת אני שמחליט עליהן.
טומי תם: (בהבנה) אתם מרגישים שאתם חיים חיים שלא באמת שלכם.
אלינור: (בהתרגשות) בדיוק! אבל איך אני יכולה לחיות חיים שלי אם אני לא יודעת מה אני רוצה?
טומי תם: (מחייך) זה התחלה טובה - לדעת שאת לא יודעת. עכשיו אפשר להתחיל לגלות.
אלינור: (בסקרנות) איך?
טומי תם: (מוציא צבעים) בואי ננסה. איזה צבע הכי מדבר אליך?
אלינור: (מסתכלת על הצבעים) אני... אני לא יודעת. אני מעולם לא בחרתי.
אזרח 3: (בעידוד) זה בסדר, קחי זמן.
אזרח 4: (בהתרגשות) תני לעצמך לחוש.
אלינור: (מביטה בצבעים, לפתע מצביעה) הסגול! הסגול מרגיש... נכון.
טומי תם: (מחיא כפיים) מעולה! איך זה מרגיש לבחור?
אלינור: (בהתרגשות) מוזר... אבל טוב. כאילו חלק ממני התעורר.
אזרח 5: (בלחש) אפשר לי גם לנסות?
אזרח 6: (מתקרב) גם אני רוצה!
אלינור: (לטומי) אתה יכול ללמד אותי עוד דברים על בחירה?
טומי תם: (בשמחה) בטח! למשל, מה את הכי אוהבת לעשות?
אלינור: (חושבת) אני... אני לא יודעת. אני תמיד עושה רק מה שהמלכה אומרת.
ילד בוכה: (מתקרב) אני יודע מה אני אוהב!
טומי תם: (מתרגש) בואו נשמע!
ילד בוכה: (מפסיק לבכות) אני אוהב לצחוק! אבל אמרו לי שאני חייב להיות עצוב.
ילדה שמחה: (בהתרגשות) ואני לפעמים רוצה להיות עצובה! אבל אמרו לי שאני חייבת להיות שמחה!
אלינור: (בהבנה) אז אנחנו יכולים לחוש מה שאנחנו באמת מרגישים?
טומי תם: (בחיוך) בדיוק! אפשר לחוש כל מה שאתם מרגישים.
אלינור ו-טומי שרים דואט - "אני מרגישה אחרת":
אלינור: "אני מרגישה אחרת, אני מרגישה חיה, כאילו משהו בתוכי מתחיל להתעורר. הלב שלי פועם קצב שלי, הנשמה שלי רוצה לנגן."
טומי תם: "זה הרגש הכי טוב שיש, הרגש של להיות מי שאתי באמת. לא בובה, לא מכונה, אלא בן אדם אמיתי."
יחד: "אולי נוכל לשנות, אולי נוכל לחלום, אולי נוכל לבחור איך אנחנו רוצים לחיות!"
אזרח 7: (בסוף השיר) זה נשמע כל כך יפה!
אזרח 8: (בהתרגשות) אני גם רוצה להרגיש ככה!
אלינור: (לטומי) תודה שלימדת אותי שאפשר לבחור.
טומי תם: (בגאווה) התודה שלך היא שהיית מוכנה לנסות.
(זמן: 8-9 דקות)
מספר 1: הדבר הזה הוא מדבק - כשאחד מתחיל לבחור, אחרים רוצים לנסות גם.
מספר 2: ילדי הממלכה שמעו את השיר של אלינור וטומי, והם התחילו להתקרב.
ילד בוכה: (ניגש בחששנות) אני שמעתי אתכם שרים...
ילדה שמחה: (בהתרגשות) זה נשמע כל כך יפה וכל כך... אמיתי!
אלינור: (בביטחון חדש) בואו הכירו את טומי תם. הוא לימד אותי שאפשר לבחור.
ילד בוכה: (בסקרנות) לבחור מה?
טומי תם: (בחמימות) לבחור מה