מילים: בהשראת סגנונה של ענבל פרלמוטר
בית א':
עוד סלפי במראה השבורה שלי
מסתירה את הדמעות מאחורי הסמיילי
כולם "אוהבים" בלחיצת כפתור
אבל איש לא שואל איך אני עוברת את הבוקר
פזמון:
אנחנו דור הזכוכית - שקופים וקרירים
צורחים בשקט בתוך הקירות הווירטואליים
חיים בפילטר, נושמים בקוד
מחפשים משהו אמיתי באינטרנט הזה שלא נגמר לעולם
בית ב':
התמונה מושלמת, החיים זה עצב
מיליון עוקבים ואין לי עם מי לדבר
האלגוריתם יודע מה אני רוצה
לפני שאני יודעת מי אני בכלל
פזמון:
אנחנו דור הזכוכית - שקופים וקרירים
צורחים בשקט בתוך הקירות הווירטואליים
חיים בפילטר, נושמים בקוד
מחפשים משהו אמיתי באינטרנט הזה שלא נגמר לעולם
גשר:
כיבי את הטלפון, תסתכלי בעיניים
תרגישי את הכאב, הוא אמיתי פעמיים
נשברנו לרסיסים, נלמד לרפא
מתחת לכל המסכות יש נשמה שרוצה לצרוח
פזמון אחרון:
היינו דור הזכוכית - שקופים וקרירים
עכשיו נלמד לאהוב מתחת לקירות הווירטואליים
נחיה בלי פילטר, נוריד את הקוד
נמצא משהו אמיתי - בסוף הדרך הזו שלא נגמרת לעולם
בסגנון רוק חזק, עם גיטרות חשמליות ומסר חברתי מתקדם - כפי שהיה מאפיין את ענבל פרלמוטר ולהקת "המכשפות"